טסמה נ' פלסאון בע"מ ואח'

פסק דין

1.בפניי תביעה בגין נזק גוף שנגרם לתובע, יליד 1946, אשר נפגע במסגרת תאונת עבודה שארעה ביום 17/10/07.

2.הצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן בדרך הקבועה בסעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, וזאת בהתאם להסכמות בפרוטוקולי הדיונים מיום 15/5/11 ומיום 13/7/11, תוך שמיעת עדויות וסיכום טענות הצדדים בעל-פה.

3.הנתבעות אינן מתכחשות לעצם קרות התאונה, אלא לטענות התובע בכל הנוגע לנסיבות התאונה ולחבות המוטלת עליהן.

4.לטענת התובע, פגיעתו ארעה עקב תקלה במכונה שבגינה נתקע אחד המוצרים על גבי מסילתה ולפתע השתחרר, נע במהירות ונחת בעוצמה על כף ידו הימנית של התובע אשר עמד בסמוך למכונה. לטענת התובע, כתוצאה מכך נפגעה האגודל בידו הימנית.

5.לטענת הנתבעות, התובע לא הוכיח את גרסתו באשר לנסיבות התאונה ולכן הרי שדין התביעה להדחות. לחילופין נטען כי התובע הכניס את ידו לתוך המכונה, על אף היותו עובד מנוסה, ועל כן הרי שיש מקום לקבוע אשם תורם משמעותי בשיעור של לפחות 80%.

באשר לשאלת החבות:

6.מהעדויות והמסמכים אשר הובאו בפניי שוכנעתי כי האחריות לתאונה חלה על הנתבעות. במסגרת עדותו חזר התובע בצורה ברורה על תיאור התאונה כפי שהובא בכתב תביעתו ובתצהירו. טענת הנתבעות לפיה התובע הכניס את ידו לתוך המכונה אינה עולה בקנה אחד עם חומר הראיות ולרבות דו"ח הבטיחות אשר הוגש על ידי הנתבעות אשר נעדר התייחסות לכך. כך גם, יש ממש בטענת התובע באשר לאי העדתו של אחראי הבטיחות של הנתבעת 1 ובפרט לנוכח העובדה שאינה שנויה במחלוקת כי לאחר קרות התאונה בוצעו שינויים במכונה. יצויין כי לא ראיתי מקום לקבל טענת הנתבעות לפיה גרסתו של התובע לא עלתה בקנה אחד עם תיאור התאונה כפי שמופיע בחוות דעת המומחה מטעמו, שכן אין מדובר באי דיוק אשר יורד לשורשו של עניין. כך גם ביחס לטענה בדבר אשם תורם, הרי שאין בידי לקבלה שעה שלא שוכנעתי כי הוכחה טענת הנתבעות לפיה התובע הכניס את ידו לתוך המכונה.

באשר לשאלת הנזק:

7.מומחה ביהמ"ש בתחום האורתופדיה, ד"ר מרדכי קליגמן, העמיד בחוות דעתו את נכותו של התובע בגין הפגיעה באגודל ידו הימנית בשיעור של 10%. יצויין כי מומחה ביהמ"ש לא נחקר על חוות דעתו וכי מטעם שני הצדדים הוגשו חוות דעת רופאים מומחים ואולם הצדדים ויתרו על חקירתם בדיון מיום 15/5/11.

8.לעניין הנזק טען התובע כי מדובר בפגיעה תפקודית וכי בעקבות התאונה נגרם לו הפסד בשיעור הבונוסים אשר היה ביכולתו לקבל מדי חודש אלמלא היה נפגע ועל כן הרי שקיים הפסד השתכרות לעתיד. כן טען לרכיבי פיצוי נוספים כמפורט בסיכומיו.

מאידך, לטענת הנתבעות, התובע שב לעבודתו לשכר מלא במסגרתו מקבל בונוסים הגבוהים משל עובדים אחרים ועל כן הרי שלא נגרמה לו פגיעה תפקודית. בנוסף לכך נטען כי התביעה נבלעת בתקבולי המוסד לביטוח לאומי אותם קיבל התובע לידיו.

9.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ולנוכח העדויות והמסמכים אשר הובאו בפניי ואשר מהם עולה כי התובע שב למקום עבודתו באותו השכר וללא שהוכח ממשית כי נגרמה פגיעה בבונוסים, הרי שסך הפיצוי המגיע לתובע, לאחר ניכויי המוסד לביטוח לאומי, כשהם משוערכים להיום, הינו 20,000 ₪ בצירוף החזר אגרה ובצירוף שכר טרחת עורך דין בסך של 4,000 ₪.

10.הסכום שנפסק לתובע ישולם לידיו על ידי הנתבעות 1 ו-2, ביחד ולחוד, בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

11.בהתחשב במהות ההליך המוסכם תחול 1/3 מיתרת האגרה.

12.המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ב תמוז תשע"א, 24 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: